זרוע היבשה - יחד בונים עוצמה
Share

כתבות

ליטוש ליהלום הבטון

רועי כספי, צילום: הדס בן שושן
תחרות תכנון משותפת לצה"ל ולטכניון הולידה עיצוב מחדש לחצרות הפנימיים בבה"ד 1. התוכנית הזוכה כוללת הרחבת המסדרונות הצפופים, תוספת מרפסות לחדרי מגורים ובניית מרחבים משותפים ללימוד לשעות הפנאי. כל זאת מבלי לגעת בקירות הבטון החשוף ומבלי לדרוך על רחבת המסדרים בית הספר לקצינים ולאדריכלים מתחילים
בה"ד 1

40 שנה לאחר שנחנך בסיס בית הספר לקצינים במצפה רמון על מבניו החדישים (אז) עומד בה"ד 1 לקחת חלק בפרויקט שאפתני לא פחות: עיצוב מחדש למרחבים הפתוחים שבין מבני הבטון החשוף. מדובר ביוזמה משותפת וראשונה מסוגה של מרכז הבינוי באט"ל ושל הפקולטה לארכיטקטורה של הטכניון.
מאחורי היוזמה עומדת רמ"ד פריסה ושיווק מחנות במרכז לבינוי, רס"ן עירית רון סטודנטית לתואר שני באדריכלות נוף בטכניון. הרעיון נבט בעקבות עבודת מחקר שעשתה על הערכת מבנים שלאחר אכלוס. "לא רציתי לבדוק מחנות מבחינה אדריכלית או מנקודת המבט של המגזינים - הצבע והאסתטיקה", היא מסבירה, "רציתי לבחון את המחנות מנקודת מבט של המשתמשים, מבחינת חזות, נוחות ותחושות".
המחקר שערכה בנוגע למרחבים הפתוחים של בה"ד 1, החצרות וחדרי הצוערים העלה מסקנה מובהקת ואולי אף מפתיעה בנוגע למה שנחשב אחד ההישגים המרשימים ביותר בארכיטקטורה הישראלית: לחניכים צפוף, קיים מחסור בשטחי ציבור והחזות האפורה של המחנה משרה תחושת ניכור.
בעקבות המחקר נולדה תחרות בין סטודנטים מהטכניון לעיצוב חצרות הפטיו; ארבעה מבנים מסביב לרחבת המסדרים.

האדם שבמקום
ארבעה משרדי אדריכלים גדולים בארץ השתתפו בשנת 1962 במכרז לתכנון מבני הצוערים בבית הספר לקצינים בנגב, בסמוך למצפה רמון. תקציב הבנייה היה זעום. "יש משקל רב לחזון של דוד בן גוריון בקביעת המיקום לבסיס. לבנות בית ספר כה חשוב במקום שאינו מרכז הארץ ולתת אור במדבר - בעיניי זהו הצד החיובי של מדינת ישראל", נזכר היום אחד מהזוכים בתחרות, האדריכל צבי הקר בראיון טלפוני ממקום מושבו בברלין. הקר היה אז אדריכל צעיר במשרד משותף לו, לחברו ללימודים אלדר שרון ולפרופ' אלפרד נוימן, המנחה שלהם בפקולטה לאדריכלות בטכניון. הקר הוא היחיד שנותר בחיים.
ההצעה של משרד האדריכלים הצעיר זכתה במקום הראשון על אף חילוקי דעות מצד השופטים בנוגע לפרטי התכנון ועל אף חששם מפני ייקור העלויות - שני מפלסים למבנה הבה"ד ומגרש מסדרים ענק.
בבניית הבה"ד צריך היה להתחשב בתנאים הקשים של המדבר: אקלים קיצוני וסופות חול שעלולות לשחוק את המבנה תוך זמן קצר. לכן בחרו השלושה להשתמש בבטון החשוף; חומר עמיד לתנאים קשים ועם זאת זול ונוח לשימוש שלא זקוק לאחזקה שוטפת ומשאבים רבים. הקר: "רציתי לבנות וליצור תנאים אנושיים, תנאים מכובדים לחיילים שנמצאים שם. את התנאים יצרתי בעזרת בניינים. בעזרת צורה שיוצרת חלל מסוים, שבתוכו יש מיקרו אקלים נוח מן החוץ המדברי. יצרנו מקום הזדהות של אדם עם המקום, ולא זרקנו אותו למדבר".
בה"ד 1 נבנה על פי ההשקפה האדריכלית של הקר, שמלווה אותו עד היום. בעבודותיו הוא נותן מקום וביטוי מרכזי לחלל בתוך המבנים. בניגוד לארכיטקטורה המודרנית של המונומנטים - גורדי השחקים סביבם האדם חג - יוצר החלל של הקר בבה"ד 1 תחושה שהמבנה נועד לשרת את האדם, ולא האדם את המבנה. הקר מקפיד לתכנן חללים תוך שימוש במודולים מעולם החי והצומח. "העמדה שלי אותה העמדה, דבר לא השתנה היום מבחינתי. הבניינים לא רק שהם מאפשרים לאנשים לחיות בתוכם, אלא הם גם יוצרים חלל חיצוני שמגן ומאפשר לחיות. עיר המוקפת חומה, והחומה עצמה היא העיר".
לצופה מבחוץ ומבפנים נראה הבסיס כמעוז מתוכנן היטב. השימוש בבטון החשוף נעשה ברוח הברוטליזם, סגנון אדריכלות אופנתי בשנות ה–50 שלא מחביא את החומרים. למרות שמו של הסגנון, מבחינת האדריכל מדובר בכוח ובעוצמה לגיטימיים. "המבנה עצמו אינו אלים", הוא אומר.

תכנון צבאי מתמטי
"ההליכה ברחבת המסדרים אסורה בפקודה". כל אחד מכיר את השלט שמתנוסס לו סמוך למפלס התחתון של הבה"ד שמשמש כרחבת מסדרים ותחום בקירות המבנים. הרחבה הענקית הנפרסת על שטח של עשרה דונמים (מאה מטר אורך ומאה מטר רוחב) הפכה עם השנים לאחד הסמלים החשובים, ויש שאף יגידו הקדושים, בצה"ל.
"חשבתי שיש מקום להבדיל בין תנועה של חיילים שניגשים למגורים לבין תנועה של מסדר או חגיגה. אך לא חשבתי שיהיה אסור לחצות את הכיכר", אומר הקר. "זה יהיה מצחיק לחצות את הכיכר מפני שיש אלטרנטיבה טובה יותר. זה לא קדוש, אבל אני מבין עד כמה סדר הוא דבר חשוב לצבא, והרחבה מקדשת את הסדר שהמחנה רוצה לקיים".
כמו עם סרגל גדול נמדד הבה"ד. רחבת המסדרים היא ריבוע מדויק והיא תחומה בקירות מבנה כאשר ארבע החצרות הפנימיות נבנו ביחס דומה ומתאים על פי מודלים קבועים. מידותיהם של חדרי הצוערים נגזרו על פי חתך הזהב. "אני מרגיש יותר בטוח שחוץ מהעין שלי יש עוד מי שמבקר את המבנים שלי - וזאת המתמטיקה". אומר הקר.
אבל לא רק מתמטיקה יש בתכנון. "ביטאנו את הרוח הצבאית בתכנון המבנה דרך חזרה על יחידות מסוימות קבועות. צבא הוא גוף אחד, יחידה אחת המורכבת מיחידות קטנות יותר - חיילים. גם המחנה מורכב מיחידה שמורכבת מיחידות קטנות. הבלטת הפשטות והעדר הדקורציה או מונומנטים - אני חושב שזה מבטא את הצבא. בחברה דמוקרטית תחנת משטרה צריכה להראות כמו תחנת משטרה ומחנה צבאי צריך להראות כמו מחנה צבאי. ארכיטקט צריך לדעת לבטא גופים. ובכל פעם שמשטר דמוקרטי זקוק למשטרה או צבא, על הארכיטקט לבטא זאת ולא להחביא. רק במשטרים טוטאליטריים אתה לא יודע איפה נמצאת המשטרה החשאית".

זמן שינוי
מיד לאחר אכלוסו בשנת 1968 הפך בית הספר לקצינים בנגב לשם דבר באדריכלות הישראלית והעולמית. מגדלור הבטון החשוף של הקר–שרון–נוימן סימן ציון דרך משמעותי ופורה בעיצוב ובתכנון מבנים שזיכו אותם בהערכה עולמית. היום, 40 שנה אחרי חנוכתו, נראה המבנה כאילו הוא נבנה אתמול וזאת בעיקר בשל הקשב לצורכי הנגב.
הקר מברך על היוזמה של מרכז הבינוי והפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. "בה"ד 1 הוא מקום בו ביקשנו לתת מענה של נוחות לבני אדם החיים בסביבה מדברית. הערכים העליונים של בה"ד 1 הם ערכי מולדת וזהות וחשוב שהצוער ירגיש בן אדם. בה"ד 1 לאורך כל השנים נותן כבוד למי שנמצא בו".
התכנון המקורי כלל ארבעה צוערים בלבד בחדר. אלא שבמשך השנים גדלו הקורסים בבה"ד ולחדרי הצוערים הקטנים הוכנסו מיטות קומותיים, שהכפילו את מספר המשתמשים בחדר. "חייבים לפתור ולחזור לארבעה אנשים בחדר", אומר הקר.


פרוזדור לעתיד
"היהלום שבכתר" כך קורא מפקד בה"ד 1, אל"מ אהרון חליווה למחנה שמסמל את השער, את המבואה הראשונה אל עולם הפיקוד צבאי. באופן סמלי התחרות מתמקדת בעיצוב מחדש של הפרוזדורים, אותם פרוזדורים המסמלים את התחלת דרכו של הקצין; דרכם לומד החייל זהות קצינית מהי; ערכים של אדם וחברו, תוך שמירה על מסורת יהודית וישראלית.
23 סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בחרו לקחת חלק בתחרות התכנון, יוזמה יצירתית ראשונה מסוגה של שיתוף פעולה בין גוף צבאי לבין גוף אקדמי. יוזמי התחרות: רס"ן רון בשיתוף עם מנהלת פרויקטים בכירה בענף מרכז רס"ן טל אפוטה ובן זוגה של רון ערן וקסלר, מרצה בטכניון.
מטרת התחרות: פתרון יצירתי עיצובי לבעיות שהעלו הצוערים. "פרטיות ומרחב תורמים רבות לרגשות הבסיסיים של האדם", מסבירה רס"ן רון. "אנשים חיים כאן באינטנסיביות ומגיע להם את הטוב ביותר. עיצוב הבה"ד, כך שיהיה נעים יותר לחיות בו, יתרום למטרה של הארגון: הכשרת קצינים באופן הטוב ביותר. אם הם יהיו מרוצים הם יהיו שגרירים טובים ואוהבים של המקום".
גבולות התכנון לסטודנטים היו ברורים: יצירתיות ופתיחות מסגרתית תוך השענות על התכנון המקורי ומבלי לפגוע בקיים. "לבה"ד 1 ערכים אדריכליים חשובים ביותר" אומרת רס"ן רון שהעבירה הרצאה לצוערים ולמפקדים על החשיבות האדריכלית של בה"ד 1 ועל יופיו. במשך שלושה חודשים חרכו המשתתפים בתחרות את אדמת הנגב, בילו ימים ולילות לצד צוערים והעבירו שאלונים משלהם, דרכם למדו את המקום דרך תחושות הצוערים.
תשע הצעות הוגשו לצוות השופטים, שבראשו עמד חתן פרס ישראל לאדריכלות דוד רזניק. צוות השופטים כלל נציגי צה"ל (בהם מפקד הבה"ד אל"מ חליווה ומפקדת מרכז הבינוי אל"מ עפרה רהב) ונציג האגודה למען החייל, שהביעה נכונות לממן את הפרויקט החשוב.
ההצעות היו מגוונות ונתנו פתרונות יצירתיים ומרעננים כמו הסתרת המרזבים מעל הרחבה בעציצים וצמחים, צביעת מעקות, הצבת מראות סמוך לגרמי המדרגות ואפילו גן יפני קטן באמצע החצר הפנימית עם שולחנות שחמט מסביב.


להרחיב המסדרונות
אך מנצח יש רק אחד ובמרס 2008 הוענק הפרס הראשון לעבודתם המשותפת של נעמת זידאן וניר עובדיה. היא דרוזית מהכפר עוספיה, תלמידת שנה רביעית והוא תושב כפר סבא שזהו הסמסטר האחרון שלו בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון.
זידאן ועובדיה תכננו להרחיב את המסדרונות הצמודים לחדרי הצוערים וכך לבנות מרחב מגורים חדש המציע מגוון מקומות לפעילויות ולמפגשים חברתיים בשעות הפנאי. בדברי ההסבר לתוכנית כתבו השניים: "למידה עצמית, שיחות אישיות, ארוחות ביניים, קבוצות למידה וקבוצות דיון ספונטאניות - פעילויות אלו תורמות לרעות בין החיילים, מחזקות הערבות ההדדית, ומהוות כר נוח להמשך הקשרים מחוץ לצבא".
מרחב המגורים החדש בתכנונם מקיים יחסי גומלין עשירים הן עם חדרי הלינה והן עם חלל חצרות הפאטיו. הזוג זידאן–עובדיה הציעו להרחיב את הפרוזדורים הצרים, לשים בהם שולחנות וכיסאות וכך ליצור מקומות שהייה איכותיים. הרצפה תחופה בפרקט ולחדרים יהיו מרפסות מוקפות בויטרינות מזכוכית. "בעזרת מחיצות מתאפשרות סיטואציות מגוונות ביחסי פרטי–ציבורי, חוץ–פנים, פתוח–סגור", כתבו.
"הפרויקט היה חוויה מדהימה של רוח וחומר ואימות הקשר ביניהם", אומרים זידאן ועובדיה. "ראינו את חשיבות שימור ההיסטוריה וערכם של הרבדים השונים הטמונים במבנה שכזה". אגב מלבד הכבוד זכו השניים בפרס כספי בגובה 4,000 שקלים.
ומה עכשיו? רס"ן רון מבטיחה כי התוכניות לא יישארו על הנייר. "הצבא פתוח לשינויים ובבה"ד 1 מבינים את חשיבות ההצעות הזוכות. נממש אותן כדי ליצור עתיד נוח יותר עבור הצוערים".

 
 
הדפס 
מרחבים חדשים. ההצעה הזוכה (הדמיית מחשב)
מרחבים חדשים. ההצעה הזוכה (הדמיית מחשב)
לכל חדר יש מרפסת. ההצעה הזוכה (הדמיית מחשב)
לכל חדר יש מרפסת. ההצעה הזוכה (הדמיית מחשב)
"המבנה אינו אלים". בה"ד 1
"המבנה אינו אלים". בה"ד 1
כאן אסור לדרוך. רחבת המסדרים
כאן אסור לדרוך. רחבת המסדרים
חזון בן גוריון. טקס חנוכת הבסיס, מאי 1968
חזון בן גוריון. טקס חנוכת הבסיס, מאי 1968
Feedback Form